שלום פרסי, אני קראתי את ההרפתקה שעברת במטרה להחזיר את הברק לזאוס ולהציל את אמך ויש לי מספר שאלות לשאול אותך: מה הייתה הרגשתך כשהבנת שהפליל אותך לוק, אחד מחבריך הטובים? האם רצית לנקום? האם חשבת לשאול אותו מה היו הסיבות להתנהגותו לפני שהלכת לאולימפוס?
אני אישית מאוד אהבתי אותך בסיפור מכיוון שאתה גיבור, אמיץ, חזק, חכם ואתה תמיד דואג לחבריך ולמשפחתך. אני תמיד דאגתי לחברי ולמשפחתי אך אתה לימדת אותי שלפעמים צריך לקחת סיכונים כי מי שלא מנסה לא מצליח. בנוסף אתה מצליח לרכז את כל יכולותיך למטרה שהצבת לעצמך ולבסוף אתה גם מצליח. אשמח אם תחזיר לי תשובה לגבי השאלות, אתה דמות למופת שצריך ללמוד ממנה.
לכבוד: אלה היי אלה חשוב לי להגיד לך קודם כל שאת ילדה מתוקה ואני מאד מעריכה את הדרך שלך לעמוד על שלך בבטחון מלא, במהלך הסיפור מסופר שבעקבות הגירושין של הוריך את נקלעת לבעיית השמנה ואחותך מגלה על כך ומספרת להורייך היית מאד נסערת עצבנית ומתוסכלת אני מבינה את התסכול שלך שהוריך התגרשו ,אחותך עם חברים ואת מרגישה קצת לבד ואני גם יודעת שאוכל יכול להיות בהחלט נחמה מעולה אך חשוב לזכור ולדעת לאכול במידה ובצורה נכונה ובגלל זה אחותך פנתה אל הורייך כדי שתוכלי להיעזר בהם או ביועץ מקצועי שיוכל להבין מה פשר הבעיה ולעזור לך. בנוסף אולי את עוד קטנה בשביל להבין אבל כאשר ההורים מתגרשים זה בכלל לא סוף העולם אמנם אני אינני מדברת מניסיון אך אני מאמינה שלכל דבר יש יתרונות לצד חסרונות טיפול מקצועי יוכל גם לעזור לך לראות את הטוב גם בדברים שאת בטוחה שהם הגרוע מכל. לסיכום את ילדה מהממת תמשיכי לעשות את מה שת טובה בו ותמיד תזכרי שלבקש עזרה זו אף פעם לא חולשה !. שי אטיאס
היי ג'ולייט, ממה שהבנתי מסמנתה את ילדה שאוהבת להיות סגורה, לא כל כך בעל חברים וגם התנהגות שונה משאר הילדים. גם ראיתי איך כולם התעללו בך בחטיבת הביניים וגם בתיכון למשל ביום הקופידון וגם בשאר הימים הרגילים. איך נתת להם לדרוך עליך ככה ולא עשית עם זה כלום ? ובגלל שלא עשית כלום זה הגיע למצב שבו ניסית להתאבד, אבל לפחות ראית שיש גם אנשים שלבסוף הם אמיתיים כמו סמנתה שבסוף הצילה את חייך. רציתי לשאול אותך למה לא חשבת לפתור את כל מצב התעללויות בדרכים אחרות שהן לא התאבדות? ואיך הרגשת עם המצב? ממני רוני אלג'ם
משימת בונוס לספר ״תעלומת קרני השמש״ אני בחרתי לכתוב את המכתב למלכיאור
שלום מלכיאור איך זה להיות מגן השמש? הרבה אחריות לא? בתחילת המסע לא האמנת ברועי ובעדי אבל באמצע המסע התחלת להאמין בהם והם בך אתה חשוב שהיית מצליח בלעדיהם? מה הייתה החוויה הכי גדולה שלך מהמסע הזה?הנסיעה על השטיחים, הביקור בחם שם תמיד וכו? לסיום אני מקווה שבמסע הבא אתה תבחר אותי להצטרף אליך אל רועי ואל עדי מכיוון שאני חושב שאני יכול לתרום במלחמה נגד רקרשע ולעזור לחסל אותו סופית. מאת גלעד מרדר
הספר: המתיקות שבשכחה. לכבוד להופ, להיות גרושה, ובת לניצולת שואה חולת אלצייהר שבתה- אמא שלך, מתה מסרטן, זה לא קל. אולי אנני לא מקלה על ההרגשה שלך, ומקשה על סדר היום הרגוע ונורמלי שאת רוצה, אבל היא אוהבת אותך גם אם היא לא אומרת את זה כל יום. האהבה שלה אלייך גדולה אני בטוחה, ואן רק צריכות לדבר ולהבין אחת את השנייה, היא מתבגרת ועלייך לבוא לקראתה ולעזור לה, כי אני בטוחה שיש לא מעט בעיות, שאולי בשבילך הן לא יהיו משמעותיות אך בשבילה הן מאוד חשובות. למרות זאת היא גם צריכה לבוא לקראתך וזה יקרה לדעתי אחרי שתדברו ותבינו אחת את השנייה אחרי שתדברו כמו אמא ובת בברכה, יובל מוזס.
שלום ג'וניור, עברה שנה מאז אותו היום... אביך עדיין בכלא, מרצה את העונש שנגזר עליו.... אין יום שאני לא חושב עליך מנסה להבין מה עובר עליך.... אתה כועס עלי? אתה מבין אותי? אתה צריך להבין שלא היית לי ברירה - הייתי במשימה... אני מרגיש מבולבל, והתחושות שלי אינן חד משמעיות. מצד אחד היית החבר הכי טוב שלי, עזרת לי שהייתי צריך, נהנו וצחקנו ביחד ורציתי לשמור איתך על קשר חברי אמיתי וכנה....אבל יש גם את הצד השני... אבא שלך התנהל בצורה לא חוקית סחר בסמים ופגע באנשים בדרכו לפסגה. מה אתה חושב על כל זה....? אני מקווה שיום אחד תוכל לסלוח לי ולהבין אותי. שלך, חברך ג'יימס.
שלום הארי איך אתה מסתדר עם הדרסלים בחופש, אני מאוד מקווה שהם לא מציקים לך או עושים לך דברים כלשהם, רציתי להודות לך על איך שהצלת את אבן החכמים זה היה מאוד אמיץ מצידך. אני כבר מחכה לפגוש אותך בסוף החופש בבית הספר להזמין אותך לחדר שלי ולדבר קצת כמו שנה שעברה
אדם שלום, במסגרת שיעורי ספרות נדרשתי לעשות יומן קריאה ובחרתי לעשות אותו על הספר "אם אשאר" שנכתב על מיה ועל התאונה שהיא ומשפחתה עברו, הספר ריגש אותי עד מאוד וכאשר סיימתי אותו לא הפסקתי לחשוב עליו. לפני כמה ימים קיבלתי משימה נוספת שבה הזדמנה לי האפשרות לכתוב לאחד מכם מכתב ובחרתי לכתוב לך (מכיוון שאני מניחה שהנושא עדיין רגיש). לאחר שקראתי את הספר על התאונה, הרגשתי שאני חייבת לדעת מה קרה לאחר שמיה התעוררה, ולכן כתבתי מספר שאלות שאשמח שתענה לי עליהן: איך מיה מתמודדת בלי משפחתה הקרובה? האם היא עברה ללמוד בג'וליארד? איפה היא גרה כיום? האם אתם עדיין בקשר?. הספר כתוב מנקודת המבט של מיה, ורציתי לדעת איך אתה הרגשת בזמן שמיה הייתה במיטת בית החולים, ממה חששת? האם חשבת שמיה תתעורר?. בנוסף הייתי שמחה לשמוע איך נודע לך שמיה עברה תאונה והיא בבית החולים? איך הגבת ששמעת את הבשורה הזו? מתי נודע לך שקאט ודני ההורים של מיה וטדי אחיה נפטרו בתאונה? איך הרגשת שמיה הייתה במצב קשה בבית החולים ולא יכולת לעשות דבר? איך הרגשת כאשר הצלחת להיכנס לחדר המיון לאחר המבצע שערכת? האם חשבת שכשתשב ליד מיה ותדבר אליה היא תתעורר? דבר נוסף שהיה לי חשוב להגיד לך הוא שהתרשמתי מאוד מהתעוזה וכוח הרצון שלך , אתה החלטת שאתה חייב לראות את מיה ואתה לא ויתרת עד שפגשת אותה ודיברת איתה ולפי דעתי חלק נרחב מכך שמיה החליטה שהיא רוצה להישאר ולהילחם על חייה הוא אתה. בספר מיה מספרת המון סיפורים מהעבר עליך ועל מערכת היחסים המיוחדת שלכם ואני מקווה שמערכת היחסים שלכם תמשיך כמו שהיא התחילה... בברכה, עפרי צור
היי אלינור, לפי מה שכתוב בסיפור הבנתי שאין לך מספיק ביטחון אבל אכפת לך מה חושבים עלייך ושצוחקים עלייך את מתעלמת למרות שאת קצת נעלבת אבל לא מראה את זה לאחרים. רציתי לשאול למה את לא מגנה על עצמך וצועקת על הילדים או מתרחקת מהם ואת פשוט נותנת להם לדרוך עלייך? לפי דעתי את צריכה לעשות עם זה משהו, אני מבינה שזה לא קל להיות לבד בדבר הזה וגם להיות חדשה בכיתה שאף אחד לא מכיר אותך וכולם שופטים אותך רק על פי המראה החיצוני אבל רק ככה תצליחי להשיג חברות שאת יכולה להיות איתן לפעמים כשפארק לא נמצא. בנוסף לזה, הייתי שמחה לדעת איך הרגשת שגילית שריצ'י אביך החורג כתב את כל הקללות המעליבות על הספרים שלך והאם חשבת בכלל שזה יכול להיות הוא? וגם נראה לך שאמך ידעה על דבר זה וניסתה לעצור את זה או שהוא שמר זאת בסוד גם ממנה? בברכה, רונה בן דור
היי אלינור, לפי מה שכתוב בסיפור הבנתי שאין לך מספיק ביטחון אבל אכפת לך מה חושבים עלייך ושצוחקים עלייך את מתעלמת למרות שאת קצת נעלבת אבל לא מראה את זה לאחרים. רציתי לשאול למה את לא מגנה על עצמך וצועקת על הילדים או מתרחקת מהם ואת פשוט נותנת להם לדרוך עלייך? לפי דעתי את צריכה לעשות עם זה משהו, אני מבינה שזה לא קל להיות לבד בדבר הזה וגם להיות חדשה בכיתה שאף אחד לא מכיר אותך וכולם שופטים אותך רק על פי המראה החיצוני אבל רק ככה תצליחי להשיג חברות שאת יכולה להיות איתן לפעמים כשפארק לא נמצא. בנוסף לזה, הייתי שמחה לדעת איך הרגשת שגילית שריצ'י אביך החורג כתב את כל הקללות המעליבות על הספרים שלך והאם חשבת בכלל שזה יכול להיות הוא? וגם נראה לך שאמך ידעה על דבר זה וניסתה לעצור את זה או שהוא שמר זאת בסוד גם ממנה? בברכה, רונה בן דור
היי ג'ניפר מאד נהנתי מהסיפור שכתבת. זה סיפור סוחף ומרגש ואני חושבת שהמון בנות ובעיקר בנות היו מתחברות אליו. מאד אהבתי שהוא לא ארוך מדי אך עם זאת יש בו המון פרטים. מה שבעיקר אהבתי זה שחשבת יצירתי כי כל הספר סובב סביב מקריות, למשל שהדלי פגשה את אוליבר והתאהבה בו במטוס, שזה משהו לא סביר ולכן- מיוחד. אבל למרות כל זה הפריע לי מאד שבספר המון פעמים קרו כל מני דברים מותחים שאתה ממש נכנס אליהם ואז באמצע את נתת פרטים מאד לא חשובים ולא קשורים שפשוט הוציאו אותי מקו המחשבה וזה מאד הפריעה לי ואני חושבת שלעוד אנשים שקראו את הספר. אבל חוץ מזה, מאד אהבתי את הסוף של הספר ואת העלילה ובסך הכל מאד נהנתי לקרוא אותו. בברכה, אלה מייזלר
לקליי ג'נסן. היי קליי, כולם יכולים להבין את רגשות האשמה שלך בגלל המוות של האנה, אחרי שהיא שלחה את הקלטות, אבל דווקא התפקיד שלך בכל הסיפורים של האנה, היה הכי קטן ולא עשית להאנה שום דבר רע, חוץ מלא לעמוד לצידה למרות שאהבת אותה. אולי אתה יכולת למנוע את המוות שלה אם היית מדבר איתה, אבל הנזק כבר נעשה על ידי ילדי בית הספר האחרים. עכשיו, אחרי שהאנה מתה, בתור ילד מקובל בשכבה, כל מה שאתה יכול לעשות זה לעזור לילדים אחרים שנמצאים במצבה של האנה, ולא להיות בדיכאון ולהאשים את עצמך. בברכה, אלה בנציוני
מכתב לורוניקה רות מחברת הספר ״מפוצלים״- תמר בן אהרון
ורוניקה היקרה שלום, מאוד נהניתי מהספר הראשון בטרילוגיה ״מפוצלים״. קטע שאהבתי במיוחד הוא הקטע בו טריס הולכת עם המועמדים ילידי אומץ לב לגלישה מבניין גבוה מאוד בשיקגו,שם היא מבינה שהיא רוצה להיות חלק מחברי אומץ לב ומרגישה את האחווה שיש ביניהם. רציתי לשאול מספר שאלות: 1. איך חשבת על רעיון הפלגים? לי זה מעט הזכיר דתות. 2. האם אופי הדמות של טריס מבוסס עלייך או על אדם שאת מכירה? 3. האם הושפעת מספרים אחרים במהלך כתיבתך? 4. האם חלק מן הסיפור מבוסס על אירועים מהחיים האמיתיים? בנוסף, רציתי לומר שקטעים מסויימים הזכירו לי קטעים זכורים מטרילוגיית ״משחקי הרעב״ ספר מאותו הז׳אנר אשר עוסק בבנות אותו הגיל. פעמים רבות הספר משך אותי לקריאה ממושכת, אך עם זאת היו פעמים אשר הספר חזר על עצמו מעט. אני לא כל כך מסוקרנת להמשיך לספרים הבאים, כיוון שהספר לא גורם לי לתהות לגבי ההמשך וסופו אמנם פתוח, אך גם ניתן לחשוב שזהו הסיום הסופי. לסיכום, תודה רבה על קריאה מהנה ומעניינת, תמשיכי לכתוב לאוהבי הז׳אנר, תמר.
הספר:תיאדור בון והעד המסתורי לכבוד תיאדור בון שלום תיאדור ברצוני לשאול אותך כמה שאלות על הדברים שקרו לך במהלך המשפט קודם כול אני רוצה להגיד לך שהיית ממש אמיץ שפינתה לשופט גאנטרי ושפעלתה בחוכמה ושהבנתה מה צריך לעשות. אם אפשר לשאול אותך מה הדבר הראשון שעלה לך לראש שחילו סיפר לך על העד? האם נלחצת מכל העניין? האם עכשיו הקשר שלך ושל דודך השתפר? האם לדעתך הייתה מצליח לסיים את הסיפר כך אם לא הייתה מספר על העדות לדודתך? ולסיום תיאו התמודדת עם הדברים בצורה רצינית ובוגרת אולם אתה רק בן 14 אבל כבר פתרת את התעלומה הכי גדולה אי פעם שהייתה בסטראטבורג. מעניין אילו תעלומות תפתור בעתיד ואם תחליט להיות עורך דין אז תמיד אזכור שיש אותך אם אני אהיה בצורה. אור שמר
עידן אלפי היי מספר ארבע אני רציתי לישאול אותך בקשר למאיפה באתה לא ספרתה על זה הרבה וגם לא ספרתה איך הגעתה לכדור הארץ זה ניראה לי משהו שאתה הייתה חייב לספר בספר הראשון של הסדרה של בני לוריאן וגם רציתי לשאול למה אתה נבחרתה להיות מספר ארבע למה לא הייתה מספר שבע או שמונה מי בחר ביכלל את המספרים זה מאוד מעניין אותי וגם רציתי לומר לך שהספר שלך מאוד מעניין ואני יתחיל ליקרוא את הממשך שלו עוד מאט ממיני עידן אלפי
גל צבי- משימה מספר 4 למיה, אני מתגעגע מאוד, ומחכה כבר לראות אותך,רק עוד שבועיים ואני מגיע לניו-יורק לבקר אותך. אני מקווה שאת מסתדרת בג'וליארד, ושאת נהנת שם, את בוואדי פוגשת אנשים שדומים לך ואוהבים מוזיקה קלאסית. אני מתאר לעצמי שקשה לך, זה לא פשוט להתמודד עם האובדן של ההורים שלך וטדי... אני רק רוצה להזכיר לך שעדיין יש לך משפחה, סבתא וסבא שלך, קים, ווילו, ואני כולנו פה למקרה שתזדקקי לתמיכה. אוהב ומתגעגע, אדם
פליפה גרגורי היקרה, קראתי את ספרך, ׳המלכה הלבנה׳ ונהיניתי מאוד במשך הקריאה וגם כשלא קראתי, בתהיותי בנוגע לנושאים שהעלת בספרך והערכים שבהם דוגלת אליזבת. קראתי את דברייך בסוף הספר ורציתי לשאול באילו מקורות מידע נעזרת ואילו אנשים שאלת כדי לבסס את הסיפור שלך על היסטורית אנגליה? קראתי באינטרנט על אליזבת וודוויל המקורית והבנתי מהכתוב שהיא זכורה כאישה שנואה ומרושעת. לא ראיתי את תכונות אלה באות לביטוי בספרך ורציתי לדעת מדוע בחרת לספר אותו כך? הייתי שמחה אם היה ספר המשך מפני שבסוף הספר לא ידוע איזה בית ניצח במלחמה ומאוש מעניין אותי לדעת עוד על מלחמת הורדים ועל תקופה זו באנגליה. בברכה, דפנה מיכאליס
מיה להב - הרץ במבוך היי תומס, רציתי לשאול אותך כמה שאלות - האם היה לך קשה לשכנע את כולם שאתה לא איוב כמו שגאלי בן ואלבי אמרו? איך לא וויתרת כל כך מהר?
רציתי להגיד לך תודה כי העברת לי מסר חשוב - לא לוותר למרות כל הקשיים שעברת, היה לך כוח רצון מאוד גדול ואני מעריכה אותך מאוד על זה. איך המשכת אחרי שצ'אק נהרג? ממני מיה להב
היי ברק, קראתי את הספר "הנס של עודד" ורציתי לשאול אותך מספר שאלות. למה בחרת לאמן דווקא את "העשירייה הפותחת" שהיה לך אפשרות לאמן קבוצה גדולה כמו מכבי תל אביב? איך האמנת ש"העשירייה הפותחת" תנצח את מכבי תל אביב? אני מאוד נהנתי לקרוא עליך אתה היית מאוד נחוש להקים קבוצת כדורסל ולרגע לא חששת לשחק מול מכבי תל אביב. אתה הראת המון אופי בסיפור ואתה ראוי להיות דמות להערצה. אשמח אם תענה לי על כל השאלות. תודה! ניר שפירא
טליה גביש לאהובי תום, אין לי מילים להודות לך על מי שאתה בשבילי. אתה תמיד עוזר לי ויודע מה לומר בזמן הנכון, אני לא חושבת שיש מישהו שעוזר לי יותר ממך. אני כל כך שמחה שהיה את החזרות למופע שנת המצווה שהפגיש בינינו ושנבחרנו להיות זוג! למרות שאנחנו די שונים אחד מהשני אני יודעת שתמיד נועדנו להיות אחד מהשני. אין מה להשוות בינך לבין אורי, אני בכלל לא מאמינה שאהבתי אותו פעם... אני יכולה להמשיך לכתוב עליך עוד רבות, אך בוא נסיים את זה כאן. אני אוהבת אותך תום, תודה על כל מה שאתה בשבילי! ממני נוגה.
היי ג'ניפר. קודם כל חשוב לי להגיד שנורא נהנתי מהספר שקראתי. הסיפור שכתבת נורא מרתק ויוצא מן הכלל ואני חושבת שכל נערה הייתה ממש מתחברת אליו. נורא אהבתי שבסיפור יש המון מקריות ודברים שלא קורים בדרך כלל לכן זה היה כל כך מסקרן להמשיך לקרוא. וגם אהבתי שהספר לא הרבה עמודים, אך יש הרבה תוכן. דבר אחד שמאד הפריע לי, זה שבסיפור היה כמה קטעים מאד מותחים שמאד נכנסתי אליהם ואז הכנסת לאמצע הקטע הערות מאד לא קשורות וחשובות למשל תיאור על משהו שבדיוק קרה ליד שממש לא קשור באותו רגע לעלילה... אבל חוץ מזה מאד אהבתי את הספר והוא לימד אותי המון דברים שאני חושבת שיעזרו לי בעתיד. בברכה, אלה מייזלר
שלום אלסקה, יש לי מספר שאלות אלייך, השאלה הראשונה שלי היא האם אהבת את מילס או שאת סתם שיחקת לו ברגשות? למה התנשקת עם מילס מספר ימים לפני שנהרגת או התאבדת? והשאלה הכי גדולה שלי היא למה התאבדת או נהרגת? הסיפור שלך הכי עניין אותי מכל שאר הדמויות מהסיבה הפשוטה שאת מסתורית וקשה להסביר כל דבר שאת עושה כי את משנה את רגשותייך מהר ואת פועלת מהלב ואת מאוד מיוחדת ומעניינת. אז לצערי דובר עלייך בספר מעט מדי ונהרגת מוקדם מדי וזה חבל מכיוון שהוספת לסיפור ולעלילה המון ומהרגע שהתאבדת הסיפור היה פחות מעניין ומותח ממה שהוא היה כשדובר עלייך וכשאת היית בחיים. אז אני מקווה בשבילך שהמוות שלך היה מהיר וללא כאב ושאת נמצאת עכשיו במקום טוב ושאת מאושרת שם כי השארת מאחורייך המון אנשים עם חור בלב והדבר היחיד שיכול להיות טוב במצב הזה הוא שאת מאושרת עכשיו אז אני מקווה שעשית בחירה נכונה, בברכה,מיקה אלכסנדר
לגאס אהובי היקר לעולמי עד. מאיפה להתחיל... אני לא יודעת. אז אתחיל מההתחלה. אני כותבת לך עכשיו כי אני חושבת שזאת תהיה הדרך היחידה שלי להתמודד עם המוות שלך. אין לי מילים לתאר אפילו איך אני מרגישה עכשיו. כבר תקופה שאני לא יוצאת מהחדר שלי ורק מעלה זיכרונות יפים שלנו ביחד. על כמה שזה היה קצר ולא מספיק.. ושאני רק רוצה עוד ועוד ממך.. הלוואי והייתי יכולה לקבל עוד שעה אחת, אולי קצת יותר, כדי להיפרד ממך כמו שצריך. להסתכל לך פעם אחרונה בעינים היפות שלך. בפרצוף המודאג שלך, ולחבק אותך פעם אחרונה חזק ולא לעזוב. אני לא יודעת איך אוכל להמשיך בחיים שלי עכשיו. לא שהם היו כולכך מעניינים ומרתקים לפני כן.. אבל במהירות בה נכנסת לחיים שלי, כך יצאת. אתה היית האחד והיחיד שלי. ואני לא חושבת שאמצא בחיים עוד מישהו כמוך. פשוט לא. לפעמיים מציפה אותי המחשבה שאולי זה מה שהיה צריך לקרות. הרי כמה טובים כבר יכולים להיות חיים של חולי סרטן? מסתובבים בעולם בידיעה שזהו. כל שניה יכולה להיות השניה האחרונה שלנו. הנשימה האחרונה שלנו. המוות הוא חברנו הטוב, והוא ממתין לנו בכל פינה. כמה צפוי זה כבר היה יכול להיות.. אנחנו לא באגדות. אין סוף טוב הכל טוב. אלו הם החיים האמיתייים. "חיים". מה זה בכלל? ילדים כמונו לא יודעים מה זה. אני ואתה? גם לא יודעים.. וכנראה שלעולם לא נדע. האמת, זה דיי משחרר לכתוב לך ככה. למגירה. מה אעשה עכשיו? אני אוהבת אותך גאס. תמיד אוהב אותך. אתה כול כולי. שלך תמיד.. תמיד. always. אוקיי? אוקיי. (אני מדמיינת אותך עונה לי, לסיסמה המשותפת שלנו, קולך מהדד לי בראש. אני יודעת שעכשיו אתה שומע אותי. ועונה לי "אוקיי") שלך באהבה הייזל גריס.
עמית יונגר היי אלי זה סילבן, אני כל כך מצטער על זה שלא הייתי איתך בפגישה עם נתניאל, הבנתי שהעניינים התגלגלו לא כמו שרצינו ושלוסינדה נהרגה. אני כל כך מצטער שלא הייתי שם, שלא הגנתי אלייך ושלא עזרתי לך להגן על לוסינדה. הייתי חייב לעזור לאבא ואמא שלי. אני גם מצטער מאוד שלא הייתי נחמד אלייך כשעזבתי, פשוט הייתי לחוץ כל כך ולא שמתי לב מה קורה סביבי. אני אוהב אותך כל כך ומקווה שאת קוראת את המכתב הזה ומבינה כמה שאני אוהב אותך ודואג לך. את מדהימה ואמיצה כל כך ואני פשוט גאה בך. אני מקווה שתחזרי מהר לקימיריה ושנוכל להמשיך מאיפה שהפסקנו.אני מתגעגע מאוד וכבר מחכה לך בציפייה רבה.
שמוליק יקירי לאחר מותך שקעתי בדיכאון עמוק, כאבתי ולא פסקתי לתהות מה היה קורה לו היינו יוצאים לדרכיינו מוקדם כמו שאמרת. כל דפיקה בדלת וקול נעליים גבוהות בפתח הבית גורם לי לחשוב שזה אתה, שבאת אלי, ושלעום לא תלך שוב. כמה טוב היה יכול להיות מצב זה. לאחר מספר חודשי לימוד באוניברסיטה אמנון חברך מירושליים מצא אותי, התיידדנו והוא המליץ לי ללכת לקורס טייס שנמצא בקליפורניה ומיועד לישראלים, כמובן כמו שהנך מכירני לקורס הטייס הלכתי ועכשיו אני פקד טייס בצבא הגנה לישראל וחוזרת להגן על ארציינו. מה תאמר על זה? ארץ ישראל היא כבר מדינה מוכרזת, מאבקינו צלחו, האנגלים יוצאים מהארץ אך יש בעיות חמורות עם הערבים. לו רק היית פה איתי, געגועי אליך לא מרפים...
Is Gambling a Good Place to Play the Real Money Slot? Gambling in casino games has 용인 출장마사지 never been more exciting and it's really 경산 출장마사지 easy to bet the 경상남도 출장마사지 money 태백 출장마사지 you win. We've developed a list of 여수 출장샵 five gambling games that
פרסי גקסון
השבמחקוגנב הברק
משימה יצירתית:
לכבוד: פרסי גקסון
שלום פרסי,
אני קראתי את ההרפתקה שעברת במטרה להחזיר את הברק לזאוס ולהציל את אמך ויש לי מספר שאלות לשאול אותך:
מה הייתה הרגשתך כשהבנת שהפליל אותך לוק, אחד מחבריך הטובים? האם רצית לנקום? האם חשבת לשאול אותו מה היו הסיבות להתנהגותו לפני שהלכת לאולימפוס?
אני אישית מאוד אהבתי אותך בסיפור מכיוון שאתה גיבור, אמיץ, חזק, חכם ואתה תמיד דואג לחבריך ולמשפחתך.
אני תמיד דאגתי לחברי ולמשפחתי אך אתה לימדת אותי שלפעמים צריך לקחת סיכונים כי מי שלא מנסה לא מצליח. בנוסף אתה מצליח לרכז את כל יכולותיך למטרה שהצבת לעצמך ולבסוף אתה גם מצליח.
אשמח אם תחזיר לי תשובה לגבי השאלות, אתה דמות למופת שצריך ללמוד ממנה.
בברכה ובהערכה רבה: יובל אמזלג
לכבוד: אלה
השבמחקהיי אלה חשוב לי להגיד לך קודם כל שאת ילדה מתוקה ואני מאד מעריכה את הדרך שלך לעמוד על שלך בבטחון מלא, במהלך הסיפור מסופר שבעקבות הגירושין של הוריך את נקלעת לבעיית השמנה ואחותך מגלה על כך ומספרת להורייך היית מאד נסערת עצבנית ומתוסכלת אני מבינה את התסכול שלך שהוריך התגרשו ,אחותך עם חברים ואת מרגישה קצת לבד ואני גם יודעת שאוכל יכול להיות בהחלט נחמה מעולה אך חשוב לזכור ולדעת לאכול במידה ובצורה נכונה ובגלל זה אחותך פנתה אל הורייך כדי שתוכלי להיעזר בהם או ביועץ מקצועי שיוכל להבין מה פשר הבעיה ולעזור לך. בנוסף אולי את עוד קטנה בשביל להבין אבל כאשר ההורים מתגרשים זה בכלל לא סוף העולם אמנם אני אינני מדברת מניסיון אך אני מאמינה שלכל דבר יש יתרונות לצד חסרונות טיפול מקצועי יוכל גם לעזור לך לראות את הטוב גם בדברים שאת בטוחה שהם הגרוע מכל. לסיכום את ילדה מהממת תמשיכי לעשות את מה שת טובה בו ותמיד תזכרי שלבקש עזרה זו אף פעם לא חולשה !.
שי אטיאס
משימה 4, משימת הבונוס
השבמחקלכבוד ג'ולייט סייקס.
היי ג'ולייט, ממה שהבנתי מסמנתה את ילדה שאוהבת להיות סגורה, לא כל כך בעל חברים וגם התנהגות שונה משאר הילדים.
גם ראיתי איך כולם התעללו בך בחטיבת הביניים וגם בתיכון למשל ביום הקופידון וגם בשאר הימים הרגילים.
איך נתת להם לדרוך עליך ככה ולא עשית עם זה כלום ? ובגלל שלא עשית כלום זה הגיע למצב שבו ניסית להתאבד, אבל לפחות ראית שיש גם אנשים שלבסוף הם אמיתיים כמו סמנתה שבסוף הצילה את חייך.
רציתי לשאול אותך למה לא חשבת לפתור את כל מצב התעללויות בדרכים אחרות שהן לא התאבדות? ואיך הרגשת עם המצב?
ממני רוני אלג'ם
משימת בונוס לספר ״תעלומת קרני השמש״
השבמחקאני בחרתי לכתוב את המכתב למלכיאור
שלום מלכיאור
איך זה להיות מגן השמש? הרבה אחריות לא?
בתחילת המסע לא האמנת ברועי ובעדי אבל באמצע המסע התחלת להאמין בהם והם בך
אתה חשוב שהיית מצליח בלעדיהם?
מה הייתה החוויה הכי גדולה שלך מהמסע הזה?הנסיעה על השטיחים, הביקור בחם שם תמיד וכו?
לסיום אני מקווה שבמסע הבא אתה תבחר אותי להצטרף אליך אל רועי ואל עדי מכיוון שאני חושב שאני יכול לתרום במלחמה נגד רקרשע ולעזור לחסל אותו סופית.
מאת גלעד מרדר
הספר: המתיקות שבשכחה.
השבמחקלכבוד להופ,
להיות גרושה, ובת לניצולת שואה חולת אלצייהר שבתה- אמא שלך, מתה מסרטן, זה לא קל. אולי אנני לא מקלה על ההרגשה שלך, ומקשה על סדר היום הרגוע ונורמלי שאת רוצה, אבל היא אוהבת אותך גם אם היא לא אומרת את זה כל יום.
האהבה שלה אלייך גדולה אני בטוחה, ואן רק צריכות לדבר ולהבין אחת את השנייה, היא מתבגרת ועלייך לבוא לקראתה ולעזור לה, כי אני בטוחה שיש לא מעט בעיות, שאולי בשבילך הן לא יהיו משמעותיות אך בשבילה הן מאוד חשובות.
למרות זאת היא גם צריכה לבוא לקראתך וזה יקרה לדעתי אחרי שתדברו ותבינו אחת את השנייה אחרי שתדברו כמו אמא ובת
בברכה,
יובל מוזס.
שלום ג'וניור,
השבמחקעברה שנה מאז אותו היום... אביך עדיין בכלא, מרצה את העונש שנגזר עליו....
אין יום שאני לא חושב עליך
מנסה להבין מה עובר עליך....
אתה כועס עלי?
אתה מבין אותי?
אתה צריך להבין שלא היית לי ברירה - הייתי במשימה...
אני מרגיש מבולבל, והתחושות שלי אינן חד משמעיות.
מצד אחד היית החבר הכי טוב שלי, עזרת לי שהייתי צריך, נהנו וצחקנו ביחד ורציתי לשמור איתך על קשר חברי אמיתי וכנה....אבל יש גם את הצד השני... אבא שלך התנהל בצורה לא חוקית סחר בסמים ופגע באנשים בדרכו לפסגה.
מה אתה חושב על כל זה....?
אני מקווה שיום אחד תוכל לסלוח לי ולהבין אותי.
שלך, חברך ג'יימס.
משימת בונוס
השבמחקשלום הארי
איך אתה מסתדר עם הדרסלים בחופש, אני מאוד מקווה שהם לא מציקים לך או עושים לך דברים כלשהם,
רציתי להודות לך על איך שהצלת את אבן החכמים זה היה מאוד אמיץ מצידך.
אני כבר מחכה לפגוש אותך בסוף החופש בבית הספר להזמין אותך לחדר שלי ולדבר קצת כמו שנה שעברה
האגריד
אדם שלום,
השבמחקבמסגרת שיעורי ספרות נדרשתי לעשות יומן קריאה ובחרתי לעשות אותו על הספר "אם אשאר" שנכתב על מיה ועל התאונה שהיא ומשפחתה עברו, הספר ריגש אותי עד מאוד וכאשר סיימתי אותו לא הפסקתי לחשוב עליו. לפני כמה ימים קיבלתי משימה נוספת שבה הזדמנה לי האפשרות לכתוב לאחד מכם מכתב ובחרתי לכתוב לך (מכיוון שאני מניחה שהנושא עדיין רגיש).
לאחר שקראתי את הספר על התאונה, הרגשתי שאני חייבת לדעת מה קרה לאחר שמיה התעוררה, ולכן כתבתי מספר שאלות שאשמח שתענה לי עליהן: איך מיה מתמודדת בלי משפחתה הקרובה? האם היא עברה ללמוד בג'וליארד? איפה היא גרה כיום? האם אתם עדיין בקשר?.
הספר כתוב מנקודת המבט של מיה, ורציתי לדעת איך אתה הרגשת בזמן שמיה הייתה במיטת בית החולים, ממה חששת? האם חשבת שמיה תתעורר?.
בנוסף הייתי שמחה לשמוע איך נודע לך שמיה עברה תאונה והיא בבית החולים? איך הגבת ששמעת את הבשורה הזו? מתי נודע לך שקאט ודני ההורים של מיה וטדי אחיה נפטרו בתאונה? איך הרגשת שמיה הייתה במצב קשה בבית החולים ולא יכולת לעשות דבר? איך הרגשת כאשר הצלחת להיכנס לחדר המיון לאחר המבצע שערכת? האם חשבת שכשתשב ליד מיה ותדבר אליה היא תתעורר?
דבר נוסף שהיה לי חשוב להגיד לך הוא שהתרשמתי מאוד מהתעוזה וכוח הרצון שלך , אתה החלטת שאתה חייב לראות את מיה ואתה לא ויתרת עד שפגשת אותה ודיברת איתה ולפי דעתי חלק נרחב מכך שמיה החליטה שהיא רוצה להישאר ולהילחם על חייה הוא אתה.
בספר מיה מספרת המון סיפורים מהעבר עליך ועל מערכת היחסים המיוחדת שלכם ואני מקווה שמערכת היחסים שלכם תמשיך כמו שהיא התחילה...
בברכה, עפרי צור
השבמחקהיי אלינור,
לפי מה שכתוב בסיפור הבנתי שאין לך מספיק ביטחון אבל אכפת לך מה חושבים עלייך ושצוחקים עלייך את מתעלמת למרות שאת קצת נעלבת אבל לא מראה את זה לאחרים.
רציתי לשאול למה את לא מגנה על עצמך וצועקת על הילדים או מתרחקת מהם ואת פשוט נותנת להם לדרוך עלייך? לפי דעתי את צריכה לעשות עם זה משהו, אני מבינה שזה לא קל להיות לבד בדבר הזה וגם להיות חדשה בכיתה שאף אחד לא מכיר אותך וכולם שופטים אותך רק על פי המראה החיצוני אבל רק ככה תצליחי להשיג חברות שאת יכולה להיות איתן לפעמים כשפארק לא נמצא.
בנוסף לזה, הייתי שמחה לדעת איך הרגשת שגילית שריצ'י אביך החורג כתב את כל הקללות המעליבות על הספרים שלך והאם חשבת בכלל שזה יכול להיות הוא? וגם נראה לך שאמך ידעה על דבר זה וניסתה לעצור את זה או שהוא שמר זאת בסוד גם ממנה?
בברכה,
רונה בן דור
השבמחקהיי אלינור,
לפי מה שכתוב בסיפור הבנתי שאין לך מספיק ביטחון אבל אכפת לך מה חושבים עלייך ושצוחקים עלייך את מתעלמת למרות שאת קצת נעלבת אבל לא מראה את זה לאחרים.
רציתי לשאול למה את לא מגנה על עצמך וצועקת על הילדים או מתרחקת מהם ואת פשוט נותנת להם לדרוך עלייך? לפי דעתי את צריכה לעשות עם זה משהו, אני מבינה שזה לא קל להיות לבד בדבר הזה וגם להיות חדשה בכיתה שאף אחד לא מכיר אותך וכולם שופטים אותך רק על פי המראה החיצוני אבל רק ככה תצליחי להשיג חברות שאת יכולה להיות איתן לפעמים כשפארק לא נמצא.
בנוסף לזה, הייתי שמחה לדעת איך הרגשת שגילית שריצ'י אביך החורג כתב את כל הקללות המעליבות על הספרים שלך והאם חשבת בכלל שזה יכול להיות הוא? וגם נראה לך שאמך ידעה על דבר זה וניסתה לעצור את זה או שהוא שמר זאת בסוד גם ממנה?
בברכה,
רונה בן דור
היי ג'ניפר
השבמחקמאד נהנתי מהסיפור שכתבת.
זה סיפור סוחף ומרגש ואני חושבת שהמון בנות ובעיקר בנות היו מתחברות אליו. מאד אהבתי שהוא לא ארוך מדי אך עם זאת יש בו המון פרטים. מה שבעיקר אהבתי זה שחשבת יצירתי כי כל הספר סובב סביב מקריות, למשל שהדלי פגשה את אוליבר והתאהבה בו במטוס, שזה משהו לא סביר ולכן- מיוחד. אבל למרות כל זה הפריע לי מאד שבספר המון פעמים קרו כל מני דברים מותחים שאתה ממש נכנס אליהם ואז באמצע את נתת פרטים מאד לא חשובים ולא קשורים שפשוט הוציאו אותי מקו המחשבה וזה מאד הפריעה לי ואני חושבת שלעוד אנשים שקראו את הספר. אבל חוץ מזה, מאד אהבתי את הסוף של הספר ואת העלילה ובסך הכל מאד נהנתי לקרוא אותו.
בברכה, אלה מייזלר
משימה 4 - אלה בנציוני
השבמחקלקליי ג'נסן.
היי קליי,
כולם יכולים להבין את רגשות האשמה שלך בגלל המוות של האנה, אחרי שהיא שלחה את הקלטות, אבל דווקא התפקיד שלך בכל הסיפורים של האנה, היה הכי קטן ולא עשית להאנה שום דבר רע, חוץ מלא לעמוד לצידה למרות שאהבת אותה.
אולי אתה יכולת למנוע את המוות שלה אם היית מדבר איתה, אבל הנזק כבר נעשה על ידי ילדי בית הספר האחרים. עכשיו, אחרי שהאנה מתה, בתור ילד מקובל בשכבה, כל מה שאתה יכול לעשות זה לעזור לילדים אחרים שנמצאים במצבה של האנה, ולא להיות בדיכאון ולהאשים את עצמך.
בברכה, אלה בנציוני
מכתב לורוניקה רות מחברת הספר ״מפוצלים״- תמר בן אהרון
השבמחקורוניקה היקרה שלום, מאוד נהניתי מהספר הראשון בטרילוגיה ״מפוצלים״.
קטע שאהבתי במיוחד הוא הקטע בו טריס הולכת עם המועמדים ילידי אומץ לב לגלישה מבניין גבוה מאוד בשיקגו,שם היא מבינה שהיא רוצה להיות חלק מחברי אומץ לב ומרגישה את האחווה שיש ביניהם.
רציתי לשאול מספר שאלות: 1. איך חשבת על רעיון הפלגים? לי זה מעט הזכיר דתות.
2. האם אופי הדמות של טריס מבוסס עלייך או על אדם שאת מכירה?
3. האם הושפעת מספרים אחרים במהלך כתיבתך?
4. האם חלק מן הסיפור מבוסס על אירועים מהחיים האמיתיים?
בנוסף, רציתי לומר שקטעים מסויימים הזכירו לי קטעים זכורים מטרילוגיית ״משחקי הרעב״ ספר מאותו הז׳אנר אשר עוסק בבנות אותו הגיל.
פעמים רבות הספר משך אותי לקריאה ממושכת, אך עם זאת היו פעמים אשר הספר חזר על עצמו מעט.
אני לא כל כך מסוקרנת להמשיך לספרים הבאים, כיוון שהספר לא גורם לי לתהות לגבי ההמשך וסופו אמנם פתוח, אך גם ניתן לחשוב שזהו הסיום הסופי.
לסיכום, תודה רבה על קריאה מהנה ומעניינת, תמשיכי לכתוב לאוהבי הז׳אנר, תמר.
הספר:תיאדור בון והעד המסתורי
השבמחקלכבוד תיאדור בון
שלום תיאדור ברצוני לשאול אותך כמה שאלות על הדברים שקרו לך במהלך המשפט
קודם כול אני רוצה להגיד לך שהיית ממש אמיץ שפינתה לשופט גאנטרי ושפעלתה בחוכמה ושהבנתה מה צריך לעשות.
אם אפשר לשאול אותך מה הדבר הראשון שעלה לך לראש שחילו סיפר לך על העד?
האם נלחצת מכל העניין? האם עכשיו הקשר שלך ושל דודך השתפר?
האם לדעתך הייתה מצליח לסיים את הסיפר כך אם לא הייתה מספר על העדות לדודתך?
ולסיום תיאו התמודדת עם הדברים בצורה רצינית ובוגרת אולם אתה רק בן 14 אבל כבר פתרת את התעלומה הכי גדולה אי פעם שהייתה בסטראטבורג. מעניין אילו תעלומות תפתור בעתיד ואם תחליט להיות עורך דין אז תמיד אזכור שיש אותך אם אני אהיה בצורה.
אור שמר
עידן אלפי
השבמחקהיי מספר ארבע אני רציתי לישאול אותך בקשר למאיפה באתה לא ספרתה על זה הרבה וגם לא ספרתה איך הגעתה לכדור הארץ זה ניראה לי משהו שאתה הייתה חייב לספר בספר הראשון של הסדרה של בני לוריאן וגם רציתי לשאול למה אתה נבחרתה להיות מספר ארבע למה לא הייתה מספר שבע או שמונה מי בחר ביכלל את המספרים זה מאוד מעניין אותי וגם רציתי לומר לך שהספר שלך מאוד מעניין ואני יתחיל ליקרוא את הממשך שלו עוד מאט ממיני עידן אלפי
גל צבי- משימה מספר 4
השבמחקלמיה,
אני מתגעגע מאוד, ומחכה כבר לראות אותך,רק עוד שבועיים ואני מגיע לניו-יורק לבקר אותך.
אני מקווה שאת מסתדרת בג'וליארד, ושאת נהנת שם, את בוואדי פוגשת אנשים שדומים לך ואוהבים מוזיקה קלאסית. אני מתאר לעצמי שקשה לך, זה לא פשוט להתמודד עם האובדן של ההורים שלך וטדי... אני רק רוצה להזכיר לך שעדיין יש לך משפחה, סבתא וסבא שלך, קים, ווילו, ואני כולנו פה למקרה שתזדקקי לתמיכה.
אוהב ומתגעגע,
אדם
פליפה גרגורי היקרה,
השבמחקקראתי את ספרך, ׳המלכה הלבנה׳ ונהיניתי מאוד במשך הקריאה וגם כשלא קראתי, בתהיותי בנוגע לנושאים שהעלת בספרך והערכים שבהם דוגלת אליזבת.
קראתי את דברייך בסוף הספר ורציתי לשאול באילו מקורות מידע נעזרת ואילו אנשים שאלת כדי לבסס את הסיפור שלך על היסטורית אנגליה?
קראתי באינטרנט על אליזבת וודוויל המקורית והבנתי מהכתוב שהיא זכורה כאישה שנואה ומרושעת. לא ראיתי את תכונות אלה באות לביטוי בספרך ורציתי לדעת מדוע בחרת לספר אותו כך?
הייתי שמחה אם היה ספר המשך מפני שבסוף הספר לא ידוע איזה בית ניצח במלחמה ומאוש מעניין אותי לדעת עוד על מלחמת הורדים ועל תקופה זו באנגליה.
בברכה, דפנה מיכאליס
מיה להב - הרץ במבוך
השבמחקהיי תומס, רציתי לשאול אותך כמה שאלות -
האם היה לך קשה לשכנע את כולם שאתה לא איוב כמו שגאלי בן ואלבי אמרו?
איך לא וויתרת כל כך מהר?
רציתי להגיד לך תודה כי העברת לי מסר חשוב - לא לוותר למרות כל הקשיים שעברת, היה לך כוח רצון מאוד גדול ואני מעריכה אותך מאוד על זה.
איך המשכת אחרי שצ'אק נהרג?
ממני מיה להב
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקהיי ברק,
השבמחקקראתי את הספר "הנס של עודד" ורציתי לשאול אותך מספר שאלות.
למה בחרת לאמן דווקא את "העשירייה הפותחת" שהיה לך אפשרות לאמן קבוצה גדולה כמו מכבי תל אביב?
איך האמנת ש"העשירייה הפותחת" תנצח את מכבי תל אביב?
אני מאוד נהנתי לקרוא עליך אתה היית מאוד נחוש להקים קבוצת כדורסל ולרגע לא חששת לשחק מול מכבי תל אביב.
אתה הראת המון אופי בסיפור ואתה ראוי להיות דמות להערצה.
אשמח אם תענה לי על כל השאלות.
תודה! ניר שפירא
טליה גביש
השבמחקלאהובי תום,
אין לי מילים להודות לך על מי שאתה בשבילי.
אתה תמיד עוזר לי ויודע מה לומר בזמן הנכון, אני לא חושבת שיש מישהו שעוזר לי יותר ממך.
אני כל כך שמחה שהיה את החזרות למופע שנת המצווה שהפגיש בינינו ושנבחרנו להיות זוג!
למרות שאנחנו די שונים אחד מהשני אני יודעת שתמיד נועדנו להיות אחד מהשני.
אין מה להשוות בינך לבין אורי, אני בכלל לא מאמינה שאהבתי אותו פעם...
אני יכולה להמשיך לכתוב עליך עוד רבות, אך בוא נסיים את זה כאן.
אני אוהבת אותך תום, תודה על כל מה שאתה בשבילי!
ממני נוגה.
היי ג'ניפר.
השבמחקקודם כל חשוב לי להגיד שנורא נהנתי מהספר שקראתי.
הסיפור שכתבת נורא מרתק ויוצא מן הכלל ואני חושבת שכל נערה הייתה ממש מתחברת אליו.
נורא אהבתי שבסיפור יש המון מקריות ודברים שלא קורים בדרך כלל לכן זה היה כל כך מסקרן להמשיך לקרוא. וגם אהבתי שהספר לא הרבה עמודים, אך יש הרבה תוכן. דבר אחד שמאד הפריע לי, זה שבסיפור היה כמה קטעים מאד מותחים שמאד נכנסתי אליהם ואז הכנסת לאמצע הקטע הערות מאד לא קשורות וחשובות למשל תיאור על משהו שבדיוק קרה ליד שממש לא קשור באותו רגע לעלילה... אבל חוץ מזה מאד אהבתי את הספר והוא לימד אותי המון דברים שאני חושבת שיעזרו לי בעתיד.
בברכה, אלה מייזלר
היי אליוט.
השבמחקרציתי לשאול אותך איך היה לך את האומץ
ללכת למסע כזה עם קופה שבקושי יודעת להבין אותך ולהיות בטוח שהיא תבין זן חדש של קופים.
לימדתי אותי על הקרבה ועל אומץ אני מקווה שאמצעו את התגלית שלך בסופו של דבר, ושאיימי תגדל תלמד אותה עוד דברים.
בתודה יותם ליבן!
משימת בונוס:
השבמחקמכתב לאלסקה יאנג
שלום אלסקה,
יש לי מספר שאלות אלייך,
השאלה הראשונה שלי היא האם אהבת את מילס או שאת סתם שיחקת לו ברגשות?
למה התנשקת עם מילס מספר ימים לפני שנהרגת או התאבדת?
והשאלה הכי גדולה שלי היא למה התאבדת או נהרגת?
הסיפור שלך הכי עניין אותי מכל שאר הדמויות מהסיבה הפשוטה שאת מסתורית וקשה להסביר כל דבר שאת עושה כי את משנה את רגשותייך מהר ואת פועלת מהלב ואת מאוד מיוחדת ומעניינת.
אז לצערי דובר עלייך בספר מעט מדי ונהרגת מוקדם מדי וזה חבל מכיוון שהוספת לסיפור ולעלילה המון ומהרגע שהתאבדת הסיפור היה פחות מעניין ומותח ממה שהוא היה כשדובר עלייך וכשאת היית בחיים.
אז אני מקווה בשבילך שהמוות שלך היה מהיר וללא כאב ושאת נמצאת עכשיו במקום טוב ושאת מאושרת שם כי השארת מאחורייך המון אנשים עם חור בלב והדבר היחיד שיכול להיות טוב במצב הזה הוא שאת מאושרת עכשיו
אז אני מקווה שעשית בחירה נכונה, בברכה,מיקה אלכסנדר
מיקה אלכסנדר
לגאס אהובי היקר לעולמי עד.
השבמחקמאיפה להתחיל... אני לא יודעת. אז אתחיל מההתחלה.
אני כותבת לך עכשיו כי אני חושבת שזאת תהיה הדרך היחידה שלי להתמודד עם המוות שלך. אין לי מילים לתאר אפילו איך אני מרגישה עכשיו. כבר תקופה שאני לא יוצאת מהחדר שלי ורק מעלה זיכרונות יפים שלנו ביחד. על כמה שזה היה קצר ולא מספיק.. ושאני רק רוצה עוד ועוד ממך.. הלוואי והייתי יכולה לקבל עוד שעה אחת, אולי קצת יותר, כדי להיפרד ממך כמו שצריך. להסתכל לך פעם אחרונה בעינים היפות שלך. בפרצוף המודאג שלך, ולחבק אותך פעם אחרונה חזק ולא לעזוב.
אני לא יודעת איך אוכל להמשיך בחיים שלי עכשיו. לא שהם היו כולכך מעניינים ומרתקים לפני כן.. אבל במהירות בה נכנסת לחיים שלי, כך יצאת.
אתה היית האחד והיחיד שלי. ואני לא חושבת שאמצא בחיים עוד מישהו כמוך. פשוט לא. לפעמיים מציפה אותי המחשבה שאולי זה מה שהיה צריך לקרות. הרי כמה טובים כבר יכולים להיות חיים של חולי סרטן? מסתובבים בעולם בידיעה שזהו. כל שניה יכולה להיות השניה האחרונה שלנו. הנשימה האחרונה שלנו. המוות הוא חברנו הטוב, והוא ממתין לנו בכל פינה. כמה צפוי זה כבר היה יכול להיות.. אנחנו לא באגדות. אין סוף טוב הכל טוב. אלו הם החיים האמיתייים. "חיים". מה זה בכלל? ילדים כמונו לא יודעים מה זה. אני ואתה? גם לא יודעים.. וכנראה שלעולם לא נדע.
האמת, זה דיי משחרר לכתוב לך ככה. למגירה. מה אעשה עכשיו?
אני אוהבת אותך גאס. תמיד אוהב אותך. אתה כול כולי.
שלך תמיד..
תמיד. always.
אוקיי? אוקיי. (אני מדמיינת אותך עונה לי, לסיסמה המשותפת שלנו, קולך מהדד לי בראש. אני יודעת שעכשיו אתה שומע אותי. ועונה לי "אוקיי")
שלך באהבה
הייזל גריס.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקעמית יונגר
השבמחקהיי אלי
זה סילבן, אני כל כך מצטער על זה שלא הייתי איתך בפגישה עם נתניאל, הבנתי שהעניינים התגלגלו לא כמו שרצינו ושלוסינדה נהרגה.
אני כל כך מצטער שלא הייתי שם, שלא הגנתי אלייך ושלא עזרתי לך להגן על לוסינדה.
הייתי חייב לעזור לאבא ואמא שלי.
אני גם מצטער מאוד שלא הייתי נחמד אלייך כשעזבתי, פשוט הייתי לחוץ כל כך ולא שמתי לב מה קורה סביבי.
אני אוהב אותך כל כך ומקווה שאת קוראת את המכתב הזה ומבינה כמה שאני אוהב אותך ודואג לך. את מדהימה ואמיצה כל כך ואני פשוט גאה בך.
אני מקווה שתחזרי מהר לקימיריה ושנוכל להמשיך מאיפה שהפסקנו.אני מתגעגע מאוד וכבר מחכה לך בציפייה רבה.
שלך באהבה סילבן
שמוליק יקירי
השבמחקלאחר מותך שקעתי בדיכאון עמוק, כאבתי ולא פסקתי לתהות מה היה קורה לו היינו יוצאים לדרכיינו מוקדם כמו שאמרת.
כל דפיקה בדלת וקול נעליים גבוהות בפתח הבית גורם לי לחשוב שזה אתה, שבאת אלי, ושלעום לא תלך שוב.
כמה טוב היה יכול להיות מצב זה.
לאחר מספר חודשי לימוד באוניברסיטה אמנון חברך מירושליים מצא אותי, התיידדנו והוא המליץ לי ללכת לקורס טייס שנמצא בקליפורניה ומיועד לישראלים, כמובן כמו שהנך מכירני לקורס הטייס הלכתי ועכשיו אני פקד טייס בצבא הגנה לישראל וחוזרת להגן על ארציינו.
מה תאמר על זה?
ארץ ישראל היא כבר מדינה מוכרזת, מאבקינו צלחו, האנגלים יוצאים מהארץ אך יש בעיות חמורות עם הערבים.
לו רק היית פה איתי, געגועי אליך לא מרפים...
שלך תמיד
זהרה
Is Gambling a Good Place to Play the Real Money Slot?
השבמחקGambling in casino games has 용인 출장마사지 never been more exciting and it's really 경산 출장마사지 easy to bet the 경상남도 출장마사지 money 태백 출장마사지 you win. We've developed a list of 여수 출장샵 five gambling games that